בשנים האחרונות, נבנה בתנועה מודל חדש של חינוך בלתי-פורמאלי לנוער בהדרה חברתית – מודל בתי החינוך לנוער.
מודל זה צמח על ידי מדריכים ומדריכות , אשר פועלים בפריפריה הגיאו-חברתית, בשכונות ואזורים המאופיינים באוכלוסייה מוחלשת ורב תרבותית ולעיתים ביחסי ניכור/קונפליקט בין קבוצות האוכלוסייה השונות –יהודים וערבים, עולים וותיקים, חרדים, דתיים וחילוניים. בקרב בני הנוער בשכונות אלו, ישנה תופעה נרחבת של שוטטות ברחוב מגיל צעיר וחשיפה לפגיעה, אלימות והתמכרויות, כמו גם לשיח של הקצנה, פילוג, שנאה והסתה כלפי האחר. הצוותים החינוכיים זיהו שבשכונות אלו יש צורך עז במסגרות חינוכיות בלתי-פורמאליות לנוער, המאפשרות מפגש בלתי-אמצעי ומודרך עם בני ובנות נוער מאוכלוסיות ורקעים שונים, ומזמנות להם מרחב בטוח להתבגרות בריאה ומעצימה, לקשר עם בוגר/ת משמעותי/ת ולפיתוח מנהיגות.